מבוא ורקע תאורטי

סביר שהמבוא עוד ישתנה, ויתכן גם שתרצו בהמשך לעשות שינויים ברקע התיאורתי, אך בשלב זה שכבר חשבתם על שאלות המחקר וכלי המחקר אפשר להתחיל ולכתוב את הגירסה הראשונית.

1. מבוא

אורך המבוא כחצי עמוד עד עמוד, ללא קשר לגודל הצוות. המבוא יכלול את הרציונאל של העבודה. כלומר, הסבר לגבי הסיבה שבגללה כדאי היה לערוך את העבודה הזו ומה היא מטרתה. הסבירו למה העבודה הזו חשובה. ניתן להתייחס להקשר הספציפי שבו בוצעה העבודה, ולחשיבות של העבודה להתפתחות המקצועית האישית שלכם אך אל תכניסו לפרק זה רפלקציה (יש לכך פרק נפרד בסוף העבודה). אתם יכולים בפרק הזה לספר לקוראי העבודה משהו על מבנה העבודה הייחודי (אם יש לכם מבנה ייחודי), או בכלל אם יש משהו שחשוב שהם ידעו לפני שהם נכנסים לעובי הקורה. אם ערכתם את העבודה בצוות, זה המקום לספר לקוראים על הצוות, על הסיבה בה בחרתם לעבוד בצוות, על שינויים אם היו, ולהצביע בצורה ברורה לגבי חלוקת העבודה בצוות: אילו חלקים נערכו ביחד, ואלו חלקים נערכו על ידי כל אחד מכם בנפרד.
כעיקרון, כל צוות יגיש עבודה כתובה אחת, כאשר ניתן לציין בכל ראש פרק אם לאותו פרק (או תת-פרק) יש אחראי או אחראית ואז יופיע שמם בסוגריים ליד כותרת הפרק. אם החלוקה ביניכם נעשתה ברמה פרקי המשנה (ראו סעיף 2.1), ציינו את שמות הכותבים ברמה זו בלבד (ראו לדוגמא סעיף 2.1 ו 2.2 בהמשך). אם יש חלקים שונים לפרק משנה, ההנחה היא שאותם כותבים אחראיים על כולם, אלא אם כותרותיהם כוללות בסוגריים שמות של כותבים או כותבות שונים (ראו למשל סעיף 2.1.2). את המבוא סביר להניח שתרצו לכתוב יחד באופן שיתופי.

2. רקע תיאורטי

אורך הרקע התיאורטי צריך להיות עד 5 עמודים*. פרק זה צריך לפרוש את הסקירה הספרותית כך שתוביל באופן הגיוני לשאלות המחקר. השפה של הרקע התיאורטי צריכה להיות שפה אקדמית. כל טענה שנטענת צריכה להיות לוגית ומעוגנת בספרות המחקרית, תוך שמירה על כללי ציטוט נכונים וכמובן על יושרה אקדמית (ראו 2.3 בהמשך). עם זאת, כדאי לא לבנות את הרקע התיאורטי כ"מסמך משפטי" יבש, אלא כסיפור מרתק שמוביל באופן ברור למטרות ושאלות המחקר (ראו סעיף "מטרות ושאלות המחקר"). כלומר, במקום לכתוב סעיפים בלתי תלויים שכל אחד מהם מהווה סיכום של נושא ספציפי (כמו קונסטרוקטיביזם או סוציו קונסטרוקטיביזם), נסו לחשוב איך המחקר הספציפי שלכם נבנה על ידע מחקרי, ואיך הכי מעניין להציג את הידע הזה. חשבו על מה שאתם כותבים כעל סינתזה מקורית שאתם בונים של הספרות המחקרית, ולא כעל אוסף סיכומים יבשים של מאמרים שעליהם התבססתם. חלקו את הכתיבה שלכם לפסקאות על פי נושאים. כאשר אתם פותחים פסקה חדשה היא צריכה להיות מוזחת (indented), באמצעות ה tab (למעט פסקה חדשה מתחת לכותרת אותה לא נהוג להזיח). שימו לב שאם הפסקה שלכם כוללת רק משפט אחד (או אפילו שניים), סימן שהיא קצרה מדי. צרפו את המשפט לפסקה שמעליה או מתחתיה.

* מספר העמודים המירבי עבור כל פרק מתייחס לעבודה בצוות של יחיד (עבודה של 26 עמודים) ומשתנה בהתאם לגודל הצוות (ראו פירוט בתחתית דף הכתיבה).

2.1 פרקי משנה ברמה שנייה (אורנית)

רצוי להתחיל את פרק הרקע התיאורטי (כמו הפרקים הגדולים האחרים בעבודה) באיזושהי אמירה כללית לגבי הנושא, ולאחר מכן, לרדת לפרטים באמצעות חלוקה לפרקי משנה. אפשר לכלול מעין מפה של הפרק כדי להסביר לקוראים מה ההגיון שהוביל את כתיבתו ואיך הנושאים השונים מתקשרים זה לזה. למעשה, מומלץ להתחיל את תהליך כתיבת הפרק באמצעות יצירת מפה שכזו ע"י חשיבה על הכותרות של פרקי המשנה השונים ומה אתם מתכננים לכלול בכל אחד מהם, ורק אחר כך למלא את התוכן על סמך הספרות.

2.1.1 פרק משנה ברמה שלישית

לפעמים פרקי משנה ברמה השנייה כוללים מספר חלקים עיקריים הדורשים פירוט נוסף. נהוג לערוך את הפירוט הנוסף באמצעות פרקי משנה ברמה השלישית. טיפ קטן לגבי פרקי משנה (בכל רמה) - יש להשתמש בפרקי משנה רק אם יש יותר מאשר פרק משנה אחד כזה. כלומר, אל תפתחו פרק משנה 2.1.1 אם אין לכם (לפחות) פרק משנה 2.1.2. כשאתם בוחרים את הכותרות של פרקי המשנה ברמה השנייה והשלישית, שימו לב שהם יתאימו באמת לתוכן של הטקסט. לדוגמא, אם לפרק משנה מסוים יש כותרת "אוטונומיה ומוטיבציה" התוכן יעסוק רק בקשר בין אוטונומיה ומוטיבציה, ולא בכלל הגורמים שעשויים לתרום ולעודד מוטיבציה, וגם לא ביתרונות וחסרונות שונים של מתן אוטונומיה ללומד.

2.1.2 פרק משנה נוסף ברמה השלישית (יעל)

זוהי דוגמא לפרק משנה נוסף ברמה השלישית. כמובן שצריך להיות כאן יותר טקסט כדי שזה יצדיק פרק משנה, האמת היא שמשפט או בודד או שני משפטים אפילו לא מצדיקים פיסקה.

2.2 הפנייה למקורות בגוף העבודה, טבלאות ונספחים (יעל)

אחד הרעיונות החשובים בהתפתחות החשיבה המדעית היא ה"עמידה על כתפי ענקים". כלומר, חוקרים אינם נדרשים "להמציא את הגלגל" בכל מחקר שלהם. השאיפה של המדע היא שכל מחקר יבנה על הידע המדעי הקיים, ויקדם אותו עוד צעד אחד הלאה. לכן, במיוחד בפרק של הרקע התיאורטי, נהוג שכל אמירה שהיא אינה אמירה חדשה שלכם, אלא מתייחסת לידע הקיים בספרות המחקרית צריכה להיות מלווה באזכור מתאים של המקור. כתבי עת בתחומים של חינוך ומדעי החברה עושים שימוש בסטנדרט הפנייה למקורות של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA).
הדברים נעשים אפילו יותר מורכבים כאשר מדובר בעברית.... תוכלו למצוא קיצור של כללי ההפניה למקורות, עם התייחסות לכתיבה בעברית, בשני הקישורים הבאים. שימו לב במיוחד לעמודים 3-6 ו-11 בקישור הראשון (מרגולין ומשיח, 2010) ועמודים 1-4 בשני, שמסבירים איך להפנות למקורות מגוף העבודה וכיצד לכלול אותם ברשימה הביבליוגרפית :

כמה דברים שבמיוחד כדאי לשים לב אליהם:

כאשר כותבים עבודה בעברית, ומצטטים מקור שנכתב באנגלית אפשר לציין את המקור בשתי דרכים.

אפשרות ראשונה לעשות זאת:

קלי ושגיא (Kali & Sagy, 2012) מצאו כי.....
סקרדמליה וברייטר (Scardamalia & Bereiter, 2006) טוענים ש....

אפשרות שניה:

עקרונות עיצוב יכולים לשמש לסינתיזה של ידע שמצטבר באמצעות מחקרי עיצוב (Kali & Linn, 2007).

כאשר מציינים את עבודותיהם של מספר חוקרים, יש לסדרם לפי סדר אלפביתי, ולהפריד בין העבודות באמצעות נקודה פסיק. למשל:
- חוקרים רבים טוענים כי לתקשוב ישנו ערך מוסף בתמיכה בלמידה שיתופית (Ben-Zvi & Konja, 2008; Kali & Sagy, 2006; Ronen 2012)

כדאי לכתוב את הסוגריים הפותחים והסוגרים בעברית, ורק את הטקסט באנגלית. זה מסתדר טוב יותר כאשר הטקסט גולש לשורה הבאה.

הערה חשובה: הקישורים השני והשלישי נכתבו עבור APA6 (הגירסה הקודמת של APA). בגירסה העדכנית של APA7, APA (אליה הקישור הראשון של אורקיבי מתייחס), חלו מספר שינויים. שלושת העיקריים והרלוונטיים ביותר עבורכם הם:

בתזכורת מקורות בתוך הטקסט, ברגע שיש שלושה כותבים ויותר, רושמים רק את הכותב הראשון ומוסיפים '.et al' (או ועמיתיו/עמיתיה)
ברשימת המקורות:
1. אם יש כותבים מרובים, כוללים 20 שמות (ולא 7 כבעבר) - שמות 19 הכותבים הראשונים, שלוש נקודות, ושם הכותב האחרון
2. אין צורך לכלול את שם העיר בפרטי הפרסום

2.3 יושרה אקדמית (יעל)

העתקה ממקורות אינטרנטיים בעידן המידע היא לא רק מאד פשוטה מבחינה טכנית, אלא גם בסיטואציות מסוימות אפילו לגיטימית. לא כך הוא באקדמיה! בעולם האקדמי כל עבודה היא עבודה מקורית של מי שכותב אותה. אם נמשיך את הרעיון שהוצג למעלה, לגבי "עמידה על כתפי ענקים", ברור שאם אתם רוצים להסתמך על רעיון שקראתם במאמר, אתם חייבים לתת לכותבי המאמר את הקרדיט. דבר זה לא רק שלא יפגע בכם, אלא להיפך, יראה שהעבודה שלכם ממשיכה ומקדמת עבודות שנעשו בעבר.

באופן כללי יש שתי דרכים להתייחס לדברים שכתבו חוקרים אחרים: (א) לכתוב את עיקרי הרעיון במילים שלכם ולהפנות למקור, (ב) לצטט את דברי המקור מילה במילה לשים אותם במרכאות, ולהפנות למקור תוך ציון העמוד ממנו העתקתם את הדברים (ראו בדיוק איך לעשות זאת באמצעות הקישורים שניתנו בסעיף "הפנייה למקורות בגוף העבודה"). שימו לב שתרגום ישיר של טקסט נחשב לציטוט מילה במילה.

כלל ברזל שאתם חייבים לשמור עליו הוא שאם העתקתם (או תירגמתם) אפילו משפט אחד ממקור אחר, התייחסו למשפט כאל ציטוט ותנו הפנייה מתאימה למקור. אי שמירה על כלל הברזל הזה (כלומר, העתקת טקסט ממקור כלשהו ללא איזכור המקור) מהווה את אחת העברות החמורות ביותר באקדמיה, שנקראת "פלגייריזם" או העתקה ספרותית.

2.4 מטרות הפרויקט ושאלות המחקר (עבודה שיתופית)

בסוף פרק הרקע התיאורטי, פרק המשנה האחרון צריך להציג את מטרות הפרויקט וכן את מטרות ושאלות המחקר שלכם. אל תשכחו שלא תמיד מטרות המחקר חופפות למטרות הפרויקט. תשקלו אם כך, להציג את מטרות הפרויקט בנפרד ממטרות ושאלות המחקר. אם אתם עובדים בצוות, ציינו ליד כל שאלת מחקר את שם הסטודנט האחראי על השאלה.