מבוא ורקע תאורטי

סביר שהמבוא עוד ישתנה, ויתכן גם שתרצו בהמשך לעשות שינויים ברקע התיאורתי, אך בשלב זה שכבר חשבתם על שאלות המחקר וכלי המחקר אפשר להתחיל ולכתוב את הגירסה הראשונית.

1. מבוא

אורך המבוא כחצי עמוד עד עמוד*. המבוא יכלול את הרציונאל של העבודה. כלומר, הסבר לגבי הסיבה שבגללה כדאי היה לערוך את העבודה הזו ומטרתה של העבודה. ציינו אם זוהי עבודה במסלול עיצוב, הטמעה ומחקר או במסלול מחקר. הסבירו למה העבודה הזו חשובה. ניתן להתייחס להקשר הספציפי שבו בוצעה העבודה, ולחשיבות של העבודה להתפתחות המקצועית האישית שלכם (במיוחד אם זו עבודה במסלול עיצוב, הטמעה ומחקר) אך אל תכניסו לפרק זה רפלקציה (יש לכך פרק נפרד בסוף העבודה). אם זו עבודה בדגש מחקרי, ציינו את החשיבות המחקרית של העבודה. אתם יכולים בפרק הזה לספר לקוראי העבודה משהו על מבנה העבודה הייחודי (אם יש לכם מבנה ייחודי), או בכלל אם יש משהו שחשוב שהם ידעו לפני שהם נכנסים לעובי הקורה. אם ערכתם את העבודה בצוות, זה המקום לספר לקוראים על הצוות, על הסיבה בה בחרתם לעבוד בצוות, ולהצביע בצורה ברורה לגבי חלוקת העבודה בצוות: אילו חלקים נערכו ביחד, ואלו חלקים נערכו על ידי כל אחד מכם בנפרד.
כעיקרון, כל צוות יגיש עבודה כתובה אחת, כאשר עליכם לציין בכל ראש פרק אם העבודה נעשתה באופן שיתופי, או שרק אחד מחברי הצוות אחראי על הפרק (ואז יופיע שמו בסוגריים ליד כותרת הפרק). אם החלוקה ביניכם נעשתה ברמה פרקי המשנה (ראו סעיף 2.1), ציינו את שמות הכותבים ברמה זו בלבד. (ראו לדוגמא סעיף 2.1 ו 2.2). את המבוא סביר להניח שתרצו לכתוב באופן שיתופי.

* מספר העמודים המומלץ עבור כל פרק מתייחס לעבודה בצוות של יחיד (עבודה של 26 עמודים). הרחיבו או צמצמו בהתאם לגודל הצוות.

2. רקע תיאורטי

אורך הרקע התיאורטי צריך להיות כ-5 עמודים. פרק זה צריך לפרוש את הסקירה הספרותית כך שתוביל באופן הגיוני לשאלות המחקר. השפה של הרקע התיאורטי צריכה להיות שפה אקדמית. כלומר, למשל, כל טענה שנטענת צריכה להיות לוגית ומעוגנת בספרות המחקרית, תוך שמירה על כללי ציטוט נכונים וכמובן על יושרה אקדמית (ראו פרקים מתאימים) עם זאת, כדאי לא לבנות את הרקע התיאורטי כ"מסמך משפטי" יבש, אלא כסיפור מרתק שמוביל באופן ברור למטרות ושאלות המחקר (ראו סעיף "מטרות ושאלות המחקר"). כלומר, במקום לכתוב פרקים בלתי תלויים שכל אחד מהם מהווה סיכום של נושא ספציפי (כמו קונסטרוקטיביזם או סוציו קונסטרוקטיביזם), נסו לחשוב איך המחקר הספציפי שלכם נבנה על ידע מחקרי, ואיך הכי מעניין להציג את הידע הזה. חשבו על מה שאתם כותבים כעל סינתזה מקורית שאתם בונים של הספרות המחקרית, ולא כעל אוסף סיכומים יבשים של מאמרים שעליהם התבססתם. חלקו את הכתיבה שלכם לפסקאות על פי נושאים. כאשר אתם פותחים פסקה חדשה היא צריכה להיות מוזחת (indented), באמצעות ה tab (למעט פסקה חדשה מתחת לכותרת אותה לא נהוג להזיח). שימו לב שאם הפסקה שלכם כוללת רק משפט אחד, סימן שהיא קצרה מדי. צרפו את המשפט לפסקה שמעליה או מתחתיה.

2.1 פרקי משנה ברמה שנייה (אורנית)

רצוי להתחיל את פרק הרקע התיאורטי (כמו הפרקים הגדולים האחרים בעבודה) באיזושהי אמירה כללית לגבי הנושא, ולאחר מכן, לרדת לפרטים באמצעות חלוקה לפרקי משנה.

2.1.1 פרק משנה ברמה שלישית

לפעמים פרקי משנה ברמה השנייה כוללים מספר חלקים עיקריים הדורשים פירוט נוסף. נהוג לערוך את הפירוט הנוסף באמצעות פרקי משנה ברמה השלישית. טיפ קטן לגבי פרקי משנה (בכל רמה) - יש להשתמש בפרקי משנה רק אם יש יותר מאשר פרק משנה אחד כזה. (כלומר, אל תפתחו פרק 2.1.1. אם אין לכם (לפחות) פרק משנה 2.1.2.).

2.1.2 פרק משנה נוסף ברמה השלישית

זוהי דוגמא לפרק משנה נוסף ברמה השלישית. כמובן שצריך להיות כאן יותר טקסט כדי שזה יצדיק פרק משנה, האמת היא שמשפט או בודד או שני משפטים אפילו לא מצדיקים פיסקה.

2.2 הפנייה למקורות בגוף העבודה (יעל), טבלאות ונספחים

אחד הרעיונות החשובים בהתפתחות החשיבה המדעית היא ה"עמידה על כתפי ענקים". כלומר, חוקרים אינם נדרשים "להמציא את הגלגל" בכל מחקר שלהם. השאיפה של המדע היא שכל מחקר יבנה על הידע המדעי הקיים, ויקדם אותו עוד צעד אחד הלאה. לכן, במיוחד בפרק של הרקע התיאורטי, נהוג שכל אמירה שהיא אינה אמירה חדשה שלכם, אלא מתייחסת לידע הקיים בספרות המחקרית צריכה להיות מלווה באיזכור מתאים של המקור. כתבי עת בתחומים של חינוך ומדעי החברה עושים שימוש בסטנדרט הפנייה למקורות של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA).
ראו מדריך מקוצר לגבי כתיבה בסגנון APA . שימו לב במיוחד לשקפים 14,15,16 שמסבירים איך להפנות למקורות מגוף העבודה.
הדברים נעשים אפילו יותר מורכבים כאשר מדובר בעברית.... תוכלו למצוא קיצור של כללי ההפניה בעברית למקורות בשני הקישורים הבאים:

מרגולין ומשיח 2010 - כללי כתיבה אקדמית APA
APAמכון סאלד - כללי כתיבה אקדמי

כמה דברים שבמיוחד כדאי לשים לב אליהם:

כאשר כותבים עבודה בעברית, ומצטטים מקור שנכתב באנגלית אפשר לציין את המקור בשתי דרכים , כך: כא
- קלי ושגיא (Kali & Sagy, 2012) מצאו כי.....
- סקרדמליה וברייטר (Scardamalia & Bereiter, 2006) טוענים ש....

או כך:

- עקרונות עיצוב יכולים לשמש לסינתיזה של ידע שמצטבר באמצעות מחקרי עיצוב (Kali & Linn, 2007).

כאשר מציינים את עבודותיהם של מספר חוקרים, יש לסדרם לפי סדר אלפביתי, ולהפריד בין העבודות באמצעות נקודה פסיק. למשל:
- חוקרים רבים טוענים כי לתקשוב ישנו ערך מוסף בתמיכה בלמידה שיתופית (Ben-Zvi & Konja, 2008; Kali & Sagy, 2006; Ronen 2012)
כדאי לכתוב את הסוגריים הפותחים והסוגרים בעברית, ורק את הטקסט באנגלית. זה מסתדר טוב יותר כאשר הטקסט גולש לשורה הבאה.

2.3 יושרה אקדמית (יעל)

העתקה ממקורות אינטרנטיים בעידן המידע היא לא רק מאד פשוטה מבחינה טכנית, אלא גם בסיטואציות מסוימות אפילו לגיטימית. לא כך הוא באקדמיה! בעולם האקדמי כל עבודה היא עבודה מקורית של מי שכותב אותה. אם נמשיך את הרעיון שהוצג למעלה, לגבי "עמידה על כתפי ענקים", ברור שאם אתם רוצים להסתמך על רעיון שקראתם במאמר, אתם חייבים לתת לכותבי המאמר את הקרדיט. דבר זה לא רק שלא יפגע בכם, אלא להיפך, יראה שהעבודה שלכם ממשיכה ומקדמת עבודות שנעשו בעבר.

באופן כללי יש שתי דרכים להתייחס לדברים שכתבו חוקרים אחרים: (א) לכתוב את עיקרי הרעיון במילים שלכם ולהפנות למקור, (ב) לצטט את דברי המקור מילה במילה, לשים אותם במרכאות, ולהפנות למקור תוך ציון העמוד ממנו העתקתם את הדברים (ראו בדיוק איך לעשות זאת באמצעות הקישורים שניתנו בסעיף "הפנייה למקורות בגוף העבודה").

כלל ברזל שאתם חייבים לשמור עליו הוא שאם העתקתם אפילו משפט אחד ממקור אחר, התייחסו למשפט כאל ציטוט ותנו הפנייה מתאימה למקור. אי שמירה על כלל הברזל הזה (כלומר, העתקת טקסט ממקור כלשהו ללא איזכור המקור) מהווה את אחת העברות החמורות ביותר באקדמיה, שנקראת "פלגייריזם" או העתקה ספרותית.

2.4 מטרות הפרויקט ושאלות המחקר (עבודה שיתופית)

בסוף פרק הרקע התיאורטי, פרק המשנה האחרון צריך להציג את מטרות ושאלות המחקר שלכם. אל תשכחו שלא תמיד מטרות המחקר חופפות למטרות הפרויקט, במיוחד כאשר מדובר בפרויקט במסלול עיצוב, הטמעה ומחקר. תשקלו אם כך, להציג את מטרות הפרויקט בנפרד ממטרות ושאלות המחקר. אם אתם עובדים בצוות, ציינו ליד כל שאלת מחקר את שם הסטודנט האחראי על השאלה.